האמונות, שהופכות להיות טקסים קטנים שאני חוזרת עליהם, משמשות הגנה מתוך התפיסה שאם אעשה משהו מסוים, אז יקרה או לא יקרה משהו. הרצון או הצורך בשליטה ובוודאות, בתוך עולם מלא חוסר ודאות, מייצרים אצל רובנו כל מיני מנגנוני הגנה, מודעים או לא. חלק מהמנגנונים האלו באים לידי ביטוי בכל מיני אמונות שנחשבות תפלות אבל נותנות תחושה של שליטה.

לאחרונה התחלתי לשאול את עצמי האם אני זקוקה להן, לאמונות התפלות ולטקסים הנלווים להן. אני מבינה היום שאימצתי אותן ואותם כנראה בתקופה בה הייתי זקוקה לסוג של ודאות או בטחון ואני בודקת היום האם אני עדיין זקוקה להם (לאמונות ולטקסים). תכל'ס אני די אוהבת שהמיטה שלי מסודרת וזה הרגל לא רע בכלל ככה להתחיל את היום (ויש אפילו הרצאת טד מפורסמת של וויליאם ה. מקרייבן, אדמירל בצבא ארה"ב שאומר שאם אתה רוצה לשנות את העולם, תתחיל מלסדר את המיטה בכל בוקר.. - https://www.youtube.com/watch?v=pxBQLFLei70&t=29s). השאלה היא האם סידור המיטה נעשה מתוך התחושה שזה יגן עליי מפני משהו שאני חוששת ממנו, או שסידור המיטה הוא סמל לעמידה בהתחייבויות, וכשזה נעשה בצורה טובה זה מעודד אותנו להמשיך ולעשות עוד משימות טובות במשך היום (כפי שאותו אדמירל אמריקאי טוען).

ואולי בכלל התובנה האמיתי היא שהחיים שלנו מלאים בדברים טובים וגם בדברים פחות טובים, בקשיים, בכאבים, בעצב. ואי אפשר באמת להתכונן או להתגונן מפניהם. וכנראה שהאמת היא שאף נקישה בעץ בליווי המנטרה "טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה" לא תמנע את הדברים הקשים והכואבים מלהגיע. והבחירה, בעיניי לפחות, צריכה להיות בעשייה, בחמלה ותמיד תמיד בהרבה הומור.

אחד הסיפורים שאני מאד אוהבת שפעם שמעתי הוא על מדען מפורסם שעוסק במחקרים ופרסם מאות מאמרים מדעיים, והוא כמובן מאד רציונלי ולא מאמין באמונות מכל סוג שהוא. באחת הפעמים הגיע אליו עיתונאי לראיון וגילה שבכניסה למשרדו של המדען תלויה פרסת סוס. שאל אותו העיתונאי איך זה יכול להיות, שדווקא אצלו יש פרסת סוס שמסמלת מזל והגנה מפני עין הרע?

ענה לו המדען שהוא אומנם לא מאמין בזה אבל הוא שמע שזה מגן גם על מי שלא מאמין..

שיהיה לכולנו סוף שבוע טוב

דבר שכדאי לעשותו גם אם אין הבטחה לגבי התוצאה.