עפר אילת רייז-עו"ד ומגשרת

צילום: רמי כהן שמאלי

4.12.2020

פרה פרה *

משמעות המילה קאיזן ביפנית הינה "שיפור מתמיד". במקור "קאיזן" היא גישה שמטרתה לשפר את אופן הפעולה של ארגון או מפעל. היא פותחה ביפן לאחר מלחמת העולם השנייה – יפן הייתה נתונה אז תחת כיבוש אמריקאי ובמסגרת ניסיונות לשיקום הכלכלה היפנית, מומחים אמריקאים ויפניים עסקו בתהליכי בקרה ושיפור במפעלים. השיטה כוללת מספר מרכיבים וביניהם העיקרון של צעדים קטנים ועקביים להשגת הצלחה גדולה ומתמשכת. הרעיון והעיקרון של צעדים קטנים להשגת מטרה גדולה כבר יושם בתחומים רבים, וגם כשיטה לאימוץ הרגלים חדשים או לביצוע שינויים בחיים.

אני מכירה את התאוריה הזו וניסיתי כמה פעמים ליישם אותה בכל מיני שינויים שרציתי לעשות בחיים או הרגלים שרציתי לאמץ. בחלק הצלחתי ובחלק לא. שמתי לב שמה שקורה בדר"כ הוא שאני לא מצליחה להתמיד בצעד הקטן האחד – אני מדמיינת את ההצלחה או השינוי הרצויים ולא מאמינה שרק צעד קטן יעזור.

בכלל, הדמיון הזה של מה שאני רוצה יכול להיות לפעמים מתעתע. כשאני רוצה לעשות שינוי מסוים – למשל לאכול נכון יותר, להתחיל לרוץ, לקרוא יותר ספרים – אני מדמיינת את עצמי בעוד כמה חודשים, שנה. בדמיון, אני בעתיד, ממש ממש עושה את מה שאני רוצה. אני אוכלת נכון, קוראת, רצה.. המישהי הזו בעתיד היא לא בדיוק המישהי שאני בהווה. אפילו בדמיון יש מרחק והרבה פעמים המרחק הזה מונע ממני לעשות את השינוי. כי אני מדמיינת את עצמי למשל קמה 4 פעמים בשבוע לרוץ 4 קילומטר. זה נשמע לי ממש טוב. אבל אני בהווה, בבוקר מוקדם, לא רואה את עצמי רצה. זה רחוק נורא ממני. יש משהו חשוב כמובן בלהציב מטרות ויעדים אבל לפעמים הם כל כך רחוקים שאני לא מרגישה מחוברת לדמות הזו, המדומיינת, שתגיע בעתיד, והשיגה כבר את המטרה.

אז השבוע ניסיתי את השיטה של צעד צעד. מה שנקרא "פרה פרה". חשבתי שאני רוצה לשפר את התזונה שלי. רשמתי לעצמי רשימה ארוכה של צעדים קטנים שאני יכולה לעשות (או להימנע) כדי לשפר את התזונה והחלטתי עם עצמי שאני בוחרת רק אחד. קטן. כבר שרשמתי את כל הצעדים הכל היה נראה לי ממש קל ואפשרי והרגשתי שבזמן שאני כותבת אותם, אני מיד בדמיון, רואה את עצמי בעתיד. מצליחה לעשות את כולם. לא ויתרתי לעצמי – התעקשתי לבחור רק אחד. לא להיסחף אחרי הדמיון שכבר הטעה אותי לא מעט פעמים..

בחרתי צעד אחד – לאכול דקה ואז לעשות הפסקה של דקה. ולאכול עוד דקה ושוב הפסקה. ככה ממש – לשבת עם שעון ולמדוד. זה טיפ שקיבלתי וגיליתי שהוא גורם לי להתרכז יותר באוכל, לאכול לאט. הכל נהייה יותר רגוע ובתשומת לב. וזה ממש עובד.

ומה ששמתי לב אליו שהמיינד שלי כל הזמן אומר לי ומסמן לי עוד דברים שאני יכולה לעשות כדי לשפר את התזונה שלי. בעצם זה יכול להישמע כדבר טוב אבל אני מרגישה שאני עוד לא שם. ואם אתחיל לעשות עוד ועוד פעולות זה פתאום יהיה קשה מדיי ואפסיק הכל. אז אני ממש מכריחה את עצמי לעשות את זה הפעם לאט. צעד צעד. מרגישה שאני רוצה להחזיר לעצמי את האמון בעצמי – שאני מסוגלת. להתעקש עם עצמי הפעם לנסות את הדרך הזו. צעד צעד.

וזה מעניין לגלות שדווקא הצעדים הקטנים יש בהם גם קושי מסויים. כי אין כאן שום דבר מפתה לדמיין אותו – אני העתידית מתמידה ואוכלת דקה דקה זה לא איזה חזיון מדהים (לעומת למשל אני העתידית שאוכלת בריא ומאורגן, מכל אבות המזון, בלי נפילות...). אני צריכה לשכנע את עצמי כל פעם מחדש שזה יכול להצליח. ולמרות שזה רק צעד קטן, לא לוותר עליו. ולא לוותר עלי.

שתהיה שבת נהדרת

* ביטוי לאריכות רוח – דבר אחרי דבר. לפני שקופצים לנושא הבא, יש למצות את הנושא הנוכחי. מקור הביטוי הוא ככל הנראה בבדיחה ישראלית עתיקה: פר צעיר ופר זקן שוטטו באחו ונתקלו בעדר פרות. אמר הצעיר לזקן, בוא נרוץ, נבחר לנו כל אחד פרה, ונעלה עליה. אמר הזקן: לא צריך לרוץ, נלך לאט ונעלה על כולן, פרה-פרה.

אהבה ללא תנאי - 27.11.2020