בכל פעם שקראו לה לבית הספר הרגישה שלא ממש מתייחסים. תמיד הוא אשם. תמיד הילדים האחרים בסדר. בכל פעם הייתה צריכה לבוא ולשמוע מה עשה הפעם ולהבטיח שיעמוד בעונש שקיבל. היא הרגישה שבית הספר מפלה את בנה ואותה בשל מוצאם ומעדיף לתת מענה לטענות ההורים האחרים שביקשו שירחיקו את דורון מהכיתה. השיא היה מבחינתה כאשר הסתבר לה שנפתחה קבוצת ווטסאפ של שאר ההורים בכיתה ונערכה התארגנות ופנייה מסודרת לבית הספר כדי להרחיק את דורון. זה קרה אחרי שבשיעור יצירה דורון זרק על ילד אחד מספרים חדות. במזל לא קרה כלום, אבל ההורים פנו למנהלת בית הספר ואמרו שזה לא יכול להימשך כך. הם ביקשו שהשם של דורון יועבר לוועדה שיכולה להכריע על שיבוצו בבית ספר אחר, אולי בית ספר מיוחד.
רחל הרגישה אבודה. היא ידעה שלא תוכל לעמוד בהתמודדות של דורון במעבר לבית ספר חדש באמצע השנה. היא כעסה על הטיפול של בית הספר בכל המקרים בעבר והרגישה שיש עוד מה לעשות. כל פגישה בבית הספר עם הצוות החינוכי הסתיימה בצעקות ובכי. היא חששה מאד ולכן פנתה לעמותה שפועלת למען עולי אתיופיה כדי שיסייעו לה במאבק מול בית הספר. בעמותה הציעו לנסות גישור.
בשלב הזה פנו אליי מהעמותה לסייע בהתנדבות ומצאתי עצמי באחד מימי השישי בבוקר מגיעה לבית הספר לפגישה. התכנסנו בחדר אחד מנהלת בית הספר, היועצת ומחנכת כיתה ג', המחנכת של דורון. רחל הגיעה ובידה תיק גדול. היא החלה לספר את השתלשלות האירועים שהביאו אותה לפנות לעמותה. הוציאה מהתיק בכל פעם מסמך המתעד אירוע –צילומי התכתבות בווטסאפ של שאר ההורים, תיעוד של הגשת תלונות למשטרה על תקיפה (שהגישו כמה מההורים) ועוד. ניכר היה שהיא מאד פגועה. היה לה חשוב להשמיע את התחושות הקשות שהיו לה לגבי הטיפול של בית הספר בשנתיים הראשונות. היא גם ידעה לציין שהשנה, עם המחנכת הנוכחית והעזרה של היועצת היא מרגישה שיש שיפור אצל דורון. תיארה כמה קשה יהיה לה אם יוציאו את דורון מבית הספר. הביעה כעס ותסכול וחשש – הכל ביחד.
המנהלת, היועצת והמחנכת תיארו את הדברים מכיוון בית הספר. הן לא הסתירו שהיו כשלים בהתמודדות בעבר אך תיארו גם את חששם של ההורים האחרים ואת המורכבות. הן תיארו תהליך שוטף של ליווי וייעוץ לדורון וציינו כי הוא מתקדם ומתפתח וניכר כי יש מגמת שיפור.
לעומת המפגשים והשיחות בעבר, כפי שרחל תיארה, שתמיד נגמרו ברע ובפיצוץ, השיחה במסגרת הגישור הייתה בסה"כ נעימה וטובה. הרגשתי שהמתח של רחל עוד לא התפוגג לגמרי והיא לא שחררה את התיק הגדול. מוכנה בכל שלב לתקוף ולשלוף עוד עדות ועוד הוכחה. הרגשתי שלא הכל נאמר וחייבים לספק לה וודאות ובטחון. ידעתי שאפשר לשים את הדברים על השולחן בתוך המסגרת המוגנת של הגישור.
שאלתי את צוות בית הספר ישירות האם יש כוונה להוציא את דורון מבית הספר, כפי שהתבקשו ע"י ההורים האחרים. לשמחתי הן אפילו לא היססו וענו והדגישו כי אין כוונה כזו. הן תיארו את המשך תהליך הליווי שלו והייעוץ שיינתן.
בשלב הזה הרגשנו כולנו את אנחת הרווחה של רחל. היא חייכה בעיניים נוצצות ואפילו אמרה שאולי הגיע הזמן לשים את התיק בארכיון. ויהי אור.
וגם אני התמלאתי באור ותחושה טובה.
שתהיה שבת נהדרת וחג חנוכה שמח ומלא אור
* בראשית א': ג'-ד' "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
