המנהלת נפגשה עם האחראי על צוות האחזקה והעבירה לו את ההחלטה על כך שתצומצם משרתו של העובד שלו. אחראי צוות האחזקה, אדם מבוגר שנמצא בתפקידו כבר יותר מ-30 שנה, לא הסכים לקבל את ההחלטה. הוא ניסה לשכנע אותה ולהסביר למה זה אינו נכון. במשך כמה פגישות הוא ישב אצלה שעה ארוכה והיא בסבלנות רבה הסבירה לו את המניעים להחלטה, והוא מצדו חזר ופירט בכל פעם מחדש סיפורים מהעבר על העבודה בצוות האחזקה. היא התקשרה אליי אחרי הפגישה השלישית. היא הייתה מתוסכלת והתחילה להרגיש אולי היא לא מצליחה להסביר את עצמה כמו שצריך לאותו אחראי על צוות ההחזקה. היא סיפרה לי שבפגישה האחרונה הייתה מאד ברורה ולא היה ספק שההחלטה על קיצוץ המשרה בתוקף. היא הקשיבה שוב בסבלנות לסיפורים ולהסברים שחזרו על עצמם אבל הייתה ברורה במסר. באותו הערב, לאחר פגישתם האחרונה, התקשר אליה מנכ"ל המפעל ואמר לה שאחראי צוות האחזקה התקשר אליו בשמחה כי המנהלת השתכנעה מדבריו והעובד יישאר במשרה מלאה..
היא לא הצליחה להבין מה היא עושה לא בסדר.
נזכרתי בחברה שלי שהתקשרה אליי לפני המון שנים וסיפרה שהיא אמרה לחבר שלה שהיא רוצה להיפרד ממנו והוא לא הבין למה... הקשבתי לה שיחה ארוכה – על הקשיים מולו, על התחושות הקשות שיש לה, על החשש להיפרד אבל ההבנה שזה מה שנכון לה, ועוד ועוד. ואחרי שעה ארוכה אמרתי לה שאני חושבת, לאור כל מה שסיפרה, שהכי נכון לקחת פסק זמן. אפילו לתקופה קצרה ולראות איך היא תרגיש. אז היא ענתה לי: "את כל כך צודקת. זה מה שאעשה. אדבר אתו ואגיד לו שאני מתחרטת ואני לא רוצה להיפרד. אני חוזרת אליו. תודה עפר, עזרת לי..".
ואני הבנתי באותו הרגע שזה מה שהיא רצתה לשמוע ולא היה משנה בכלל מה אמרתי. כל מה שאמרתי נקלט אצלה רק אחרי שעבר דרך ה"חול בעיניים". דרך אולי החששות העצומים שהיו לה מאותה פרידה, או דרך העלבון שלו, או דרך הביטחון שהקשר סיפק לה בתחומים מסוימים. והיא רצתה לשמוע שכדאי לה לחזור אליו. אז זה מה שהיא שמעה.
והבנתי אז שלפעמים העזרה שאני יכולה לתת ואולי גם מה שהאדם שפונה אליי צריך, היא שונה ממה שהוא אומר שהוא צריך או ממה שהוא מבקש. לפעמים האדם עצמו, כלומר כולנו בסיטואציות מסוימות, מרגיש שהוא עשה צעד והרים את הראש מהחול והוא לא מתעלם מהבעיה או הקושי ומנסה להתמודד. אבל לפעמים הוא לא מזהה או לא מוכן להודות בצורך האמיתי.
אמרתי לאותה מנהלת שאני חושבת שהקושי של אותו מנהל אחזקה נובע ממערכת הקשרים שיש לו עם אותו עובד. יש להם קשר קרוב ואולי אפילו אבהי במידה מסוימת (ככה משתמע מכל הסיפורים שסיפר) והוא חושש על העובד. מפחד שהעובד יפגע והוא מתוסכל מזה. והוא מנסה להילחם בהחלטה הארגונית מתוך אותה דאגה וגם אולי מתוך החשש שהעובד יראה בו, באחראי, כשותף להחלטה.
ומכיוון שאת ההחלטה הארגונית היא לא תשנה, הצעתי לה שבמקום לנסות לשכנע את אחראי האחזקה שזו ההחלטה הנכונה, היא יכולה לעזור לו בכך שתשקף לו את ההערכה שלה על הדאגה שלו לעובד, והאחריות שהוא לוקח, והמקום החשוב שיש לו בחיי אותו עובד. ואולי מתוך המקום הזה הוא יבין איך הוא יכול לעזור לעובד, לאחר שתצומצם משרתו.
שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים
* אדם המסרב לקבל אמת לא נעימה.
