6.2.2021
תשומת לב *
השבוע למדתי על חוקר הספרות רולן בארת (Roland Barthes). ספרו האחרון, "מחשבות על צילום", הוא ספר זיכרונות אישי ומחקר על צילום. בספר הוא חוקר את מהות הצילום ומעלה בזיכרונו את אמו המנוחה דרך תצלומים משפחתיים. הוא בוחן את האפקט של הצילום על הצופה. למדתי על שני מושגים שמזוהים עם תיאוריית הצילום שלו – סטודיום ופונקטום. אלו הם מושגים מנוגדים שמתארים בעצם את חוויית ההתבוננות בצילום. הסטודיום מתאר את הפירוש התרבותי והפוליטי שעורך המתבונן בצילום. זוהי התבוננות מתוך המשקעים התרבותיים והפוליטיים שיש לנו. זוהי התבוננות של למידה, רצון שלנו ללמוד ולהבין את הצלם, את הכוונות שלו, להסכים איתן או להתווכח איתן.
הפונקטום מכוון לפענוח שונה לגמרי שעושה המתבונן. הפירוש שלו מדבר על מבט שדוקר את התמונה, זו הנקודה בתמונה ש"פוצעת" אותי, שאני לא יכולה להסיט את המבט ממנה. זהו מבט שמעורר בי יחס לפרט כלשהו בתצלום, מבלי להכיר או להבין משהו בצילום. אני לא לומדת את הצילום או את כוונת הצלם ולא מסתפקת בחוויית ההנאה מהתבוננות רציונלית בצילום, אלא יש כאן מעורבות רגשית שמעוררת בי חוויה אחרת לגמרי. זה מערב נקודה אישית אצלי, הצופה.
המרצה דיברה על מבט שאינו של "בן תרבות" אלא כמו מבט של "פרא" שרואה את התמונה בפעם הראשונה. בלי פרשנות. להסתכל ולחוש את אותו פרט שמושך את העין ושאינו מפסיק להטריד אותי.
