במסגרת השיעור דיברנו על המשמעות של המושגים האלו לא רק בהקשר של אומנות או של צילום. דיברנו על זה במובן של אבחנה בין עובדות לפרשנות בסיטואציות שונות. והצענו לחפש את הפונקטום בכל סיטואציה בה אנחנו נתקלים. לשאול את עצמי מה באדם שנמצא מולי או בסיטואציה "פוצע" אותי, מה הנקודה שמושכת אותי בתוך הסיטואציה. לנסות ולא לעסוק במחשבות או פרשנות על מה אני חושבת קורה אלא לנסות להתחבר לתחושה הבסיסית, המרכזית שאני חווה. ומתוך החיבור הזה אולי אצליח ללמוד משהו על מה שקורה.

חשבתי על זה במהלך השבוע. מצאתי את עצמי גולשת לא מעט באינטרנט (מה שהצלחתי להימנע ממנו בכל התקופה האחרונה..). שמתי לב לשני דברים מרכזיים שאפיינו את הרשת, לפחות מנקודת מבטי. הדבר האחד שיש הוא המון פוליטיקה ואינטרסים. ניתוחים פוליטיים של המצב ושל מנהיגים ובעלי תפקידים, והעלאת סוגיות בוערות וקשות. והיעדר דוגמא אישית וציבור שמאבד אמון.

ובמקביל הרבה מאד סיפורים אישיים כואבים וקריאה מאד אנושית למתן עזרה. כמו אותו פוסט שראיתי לא מעט מחבריי מעתיקים ומדביקים גם אצלם – פוסט שהוא מעין פניה אישית לכל מי שמתקשה בתקופה זו ומרגיש שאין מוצא ואין מענה – ליצור קשר עם כותב הפוסט והוא יעזור. כלומר, לא מעט אנשים שפשוט מציעים את העזרה הכי בסיסית ואישית.

איכשהו זה התחבר לי עם התיאוריה של בארת. והרגשתי שזה מה שצריך עכשיו. בתוך הרעש והאסטרטגיות והפוליטיקה, לא לוותר על נקודת המבט האישית. נקודת המבט שרואה את האחר, שמזהה את הפגיעות ואת הקושי, ומציעה עזרה. באופן הכי פשוט ותמים ואמיתי ומהלב.

וכשחיפשתי תמונה בשביל הפוסט גיליתי משהו. עברתי על התמונות שלי והתמונה של שורת הבובות תפסה לי את העניין והרגיש לי שהיא מתאימה. שבא לי להשתמש בה הפעם. לא הייתה לי סיבה ברורה אבל כשהגדלתי אותה רגע גיליתי פתאום שיש בה בובה אחת ששוכבת. בכלל לא שמתי לב כשצילמתי את התמונה שיש שם בובה ששוכבת, ולא סתם שוכבת. זה נראה כאילו נפלה. היא ממש מוטלת על הרצפה עם התיק על הגב, חסרת אונים... ומאותו הרגע זה מה שאני רואה בתמונה. מתמונה צבעונית של שורת בובות שקלטתי באיזה מדף מגבס ליד מדרגות באיזו גלריה שהייתי בה בקורס כלשהו, היא הפכה לתמונה שיש בה דמות חסרת אונים.

אלו רק בובות, אני יודעת. אבל זה מזכיר לי להיות בתשומת לב לאנשים סביבי. אולי הם בדיוק נפלו חסרי אונים והם צריכים עזרה.

שיהיה לכולנו סוף שבוע קל ונעים

* תשומת לב – הקשבה, ריכוז המחשבה לדבר מסוים (האקדמיה ללשון עברית).