2.10.2020

לקוות לטוב להתכונן לגרוע*

כבר כמה ימים אני מתלבטת מה לכתוב השבוע. היו דווקא כמה סיפורים וקלישאות (מי שמכיר אותי יודע שסיפורים לא חסרים לי אף פעם) אבל משהו לא הסתדר לי. לא התיישב לי טוב. כבר התחלתי להגיד לעצמי איך לקחתי את ההתחייבות הזו (כלפי עצמי) לכתוב כל שבוע. אין סיכוי שאצליח.. ואיזה באסה שכבר אחרי 4 פוסטים אני מתייאשת.. ומיד אח"כ, לשמחתי, עלה באוטומט קול חומל ורך: הכל בסדר. תנסי. וגם אם לא, גם אז הכל יהיה בסדר. 

וכשניסיתי להבין למה אני לא מצליחה, פתאום זה התבהר לי מול העיניים. לאחרונה אני מרגישה מיואשת מהמצב במדינה, והממשלה, ועם הקורונה וכל ההשפעות על אנשים ועל עסקים, ומרגישה חוסר אונים מול השאלה מהי האמת? מה נכון? ואיכשהו כל סיפור שחשבתי עליו היה נראה לי תלוש. לא קשור למה שעובר עליי ועלינו. וברגע אחד, יחד עם ההבנה הזו, נזכרתי במה שאמר לי לקוח אחד, לפני שנה.