11.9.2020
"ומי חלם שהעולם מלא בעוד מיליון זוגות - כמו שנינו.."
קלישאה (בעצם נכון יותר לומר – קלישֶה) היא ביטוי, רעיון, או אלמנט מיצירה אמנותית אשר נעשה בו שימוש יתר על המידה עד שהגיע לנקודה בה איבד את משמעותו או השפעתו המקורית. בשפה הרווחת, המונח "קלישה" ניתן לעתים ככינוי גנאי למשפט המתאר מציאות אוטופית בלתי ניתנת להשגה. בעברית קיים ביטוי מקביל: "אמרה חבוטה". מטפורה קרובה, הן במקורה והן במשמעותה, היא "שבלונה". (ויקיפדיה).
לפעמים, יש סיטואציות בחיים שלי, שאני מרגישה קלישאה. מין מצבים כאלו שנתקלתי בשיר או בסיפור, או סתם מחשבה שחברה שיתפה אותי, והבנתי שזה בדיוק מה שאני חושבת ומרגישה וזה הפתיע אותי. כי משום מה חשבתי עד לאותו רגע שרק לי יש את המחשבה הזו, או את התובנה הזו או את ההרגשה הזו שכרגע המשורר ביטא בשיר שלו. וכשנתקלתי בזה הרבה פעמים הייתי אומרת לעצמי בהומור: "איזו קלישאה את.. זה לא רק אצלך ככה, זה אצל כולם".
בדיוק כמו בשיר "כמו שנינו" שתירגם אהוד מנור:
היינו בטוחים
שאין כמונו זוג מומחים
לחיות בינינו לעד;
שהפטנט הוא בלעדי
לאושר מיידי,
והוא אצלנו ביד.
חשבנו שגילינו
את סודם של החיים
עם כל תינוק נולד;
ומי חלם שהעולם
מלא בעוד מיליון זוגות -
כמו שנינו.
אז אנחנו לא רואים
ולא שומעים ולא יודעים
יותר מאחרים
וכל מה שקרה קורה -
ועוד יקרה
אנחנו לא מקוריים...
זה עניין אותי המחשבה הזו על קלישאות, ואפילו קניתי ספר שהוא מעין מילון קלישאות. אני לא יודעת מה הצורך שעומד מאחורי התחושות שלי – אולי זה קשור בהיותי קיבוצניקית והצורך להרגיש קצת "לא כמו כולם".. והרצון להיות מיוחדת (שאופייני לכולנו, לא רק לקיבוצניקים), הוא זה שגורם לי לא לרצות להרגיש קלישאה. ואולי זה קשור באהבה שלי לשפה, למשחקי מילים, לביטויים ומשמעויות – שגורמת לי לחשוב ולנתח כל מילה. בכל מקרה החלטתי לקבל בשמחה את היותי קלישאה לפעמים (כמו במילות סיום השיר: "נעים לדעת ולזכור ששנינו לא לבד עכשיו; שככה זה אצל כולם, והעולם מלא בעוד מיליון זוגות - כמו שנינו".). ולאט לאט אני מגלה עולם שלם של קלישאות שצצות ומופיעות בכל רגע, וממלאות את החיים של כולנו – אז החלטתי לכתוב עליהן. והקלישאה הראשונה – בפעם הבאה.
שיהיה סוף שבוע נהדר
חמש דרכים לחזור לעבודה אחרי שנה - 5.9.2020
