בר רייז (בן 3.5) מזמן אני כבר בקושי מחליטה עליו
בר רייז (בן 3.5) מזמן אני כבר בקושי מחליטה עליו
לפני כמה שנים הייתה פרסומת לחטיף "שוש" שראו בה ילד מתוק עומד מול המראה, מחזיק ביד את החטיף ואומר: "את לא מחליטה עליי ואתם לא מחליטים עליי ורק אני מחליט עליי". והוא עומד ומניף את הידיים או מחזיק אותן על המותניים ונראה שהוא מתאמן איך להגיד להורים שלו שהם לא מחליטים עליו. ומסתבר שהפרסומת עוררה בזמנו די הרבה הדים ולא מעט תלונות של הורים שפנו לרשות השנייה להגביל את שעת השידור של הפרסומת (מה שבאמת קרה בהמשך) בגלל שהילדים לא הבינו את ההומור שבה והתחילו להודיע להם שהם לא מחליטים עליהם.. הפרסומת ממש עוררה זעם על המפרסמים ובזמנו אף הוקמה קבוצת הורים בפייסבוק שנקראה: "אני כן מחליטה" וקראה להחרים את המוצר בשל הפגיעה לכאורה בסמכות ההורית הנובעת מהפרסומת.
מהצד השני, מעבר למתיקות של הילדים כשהם אומרים בטון נחרץ ומלא כוונה ש"את לא מחליטה עליי" (לא רק בפרסומת, גם בחיים), יש גם מסר חשוב ביכולת של הילד לקבוע על עצמו ועל מציאות חייו. כל כך הרבה דברים נקבעים עבורם ומובן לגמרי הרצון שלהם מדי פעם להיות אלו שמחליטים.
בתקופה האחרונה פתאום חשבתי על המשפט הזה שילדים אומרים וחשבתי עליו בסיטואציה הפוכה לחלוטין.
אני נפגשת לא מעט עם אנשים מבוגרים, בגילאי 75 ומעלה, שמגיעים להתלבט בנושאים של רכוש והחלטות על הטיפול בהם, בגופם ובביתם. ובתוך הדילמות המאד אישיות האלו על איך לחלק את הרכוש או לשמור עליו, או על מי אנחנו סומכים שידאג לצרכים שלנו ביום שבו לא נוכל כבר לבטא את הרצון שלנו, בתוך כל אלו עולים רצונות שונים הקשורים לכמה הילדים יוכלו להחליט עלינו, ההורים.
לקוחה בת 88 ערכה אצלי ייפוי כוח מתמשך. בגדול זהו מסמך שמאפשר לאדם כאשר הוא צלול לקבל החלטה לגבי איך היה רוצה שתהיה איכות חייו בשלב שבו כבר לא יוכל להביע את רצונו או עמדתו. המסמך עוסק בנושאים הגופניים, אישיים והרכושיים והוא מאפשר לבחור מיופה כוח, אדם (לרוב זה אחד הילדים) שאני סומך עליו שיקבל החלטות לטובתי ועבורי כאשר לא אוכל לעשות זאת בעצמי. מעבר לכך שבסופו של התהליך יש מסמך שייצא לפועל ברגע האמת ויוכל לחסוך הרבה מאד כאב לב ומצוקה ברגעים קשים, תהליך עריכת המסמך מאפשר לי להיות צינור עבור אותם הורים מבוגרים לרצונות שלהם ולצרכים שלהם. צינור שמעביר את המסר לילדים.
אותה לקוחה סיפרה לי שהילדים שלה כבר התחילו לרמוז לה בצורה די גלויה ומפורשת שחשוב שהיא תכניס אחד מהם או את שניהם כשותפים לחשבון הבנק שלה כדי שיוכלו לפקח על מה שקורה כבר עכשיו וגם בשביל להקל על הפרוצדורות ברגע שהיא כבר לא תהיה צלולה.. והיא אמרה לי שאין לה שום רצון וכוונה שמישהו מהם היום יוכל לראות מה היא עושה עם הכסף שלה ובטח שלא יוכל להחליט עליה. מצד שני היא מבינה את הרצון שלהם לוודאות במקרה בו לא תהיה צלולה ולכן ראתה בייפוי הכוח המתמשך את הכלי המדויק עבורה. מצד אחד לא נותנת להם להחליט היום כשהיא עוד מסוגלת להחליט, אבל כן מאפשרת להם את הדרך לסייע בהמשך, כשיהיה צורך.
ובדיוק באותו השבוע הייתה אצלי לקוחה אחרת, גם היא כבר בת 80+. היא הגיעה לפגישה עם חברה קרובה. ביקשה לערוך צוואה ועברנו על הפרטים והמסמכים הנדרשים. ובשלב כלשהו החברה פנתה אליה ושאלה: "רצית לדבר גם על כרטיס האשראי לא? כדי שלא יקרה עוד פעם מה שקרה...". והלקוחה פנתה אליי וביקשה שאציע לה איך אפשר להעביר לילדים שלה כבר היום את האחריות על ההוצאות שלה. לפני כמה חודשים ניצלו אותה בטלפון והיא רכשה שואב אבק משוכלל שהיא בכלל לא צריכה. ואח"כ גם נתנה יותר מ-200 ₪ לשליח שהביא לה את הקניות מהסופר.. והיא מרגישה שהיא צריכה עזרה והיא צריכה מישהו שיחליט במקומה או לפחות ייקח אחריות ביחד איתה על הכסף. והיא ביקשה לדעת מה הכי נכון לעשות שגם יעזור לה אבל שזה ייעשה בכבוד וברגישות. וחשבנו ביחד על הפתרונות האפשריים וגם איך לדבר עם הילדים על זה.
ואותו ילד מתוק שעומד מול המראה וקובע ש"אתם לא מחליטים עליי, הוא היום כבר מבוגר שצריך לפעמים להחליט על ההורים שלו או לכבד את הרצון שלהם שלא יחליטו עליהם.
שיהיה לכולנו סוף שבוע חמים ומשפחתי
* מה לענות לילד שאומר "אתם לא מחליטים עלי"? עונים: "יש דברים שאמא ואבא מחליטים בבית, ויש דברים שאתה יכול להחליט על עצמך".
חשוב לעזור לילד לא להתבלבל ולחשוב שהוא מחליט בכל דבר. על אף שהצבת גבולות לא תמיד תתקבל אצלו באהבה, הוא יעריך את העובדה שיש מי ששומר עליו. רצוי גם לתת דוגמאות למה שההורים מחליטים עבור הילד ומה הילד יכול להחליט עבור עצמו. (ד"ר אלי שגיא, פורסם במאקו 7.3.2013)