מי שמוותר בשביל השלום

19.3.2021

מי שמוותר בשביל השלום, לא מפסיד*

השבוע הייתי בסיור במסגרת הלימודים. ביקרנו בקהילות החרדיות בגבעת המורה ולמדנו להכיר אותן. התחלנו את הבוקר בקהילה הליטאית. שמענו על דרך ההתנהלות של הקהילה, הדילמות, הערבות ההדדית בתוך הקהילה והקשר עם שאר דיירי השכונה. הקשבתי לדברים בסקרנות, והשתדלתי לנקות כל שיפוטיות או תחושות שיש לי על הקהילה החרדית. שאלנו את הרב שאלות על הקשר עם הקהילה החילונית בשכונה ועל חיכוכים שעלולים להיווצר בשל השונות והצרכים היחודיים לכל אוכלוסייה. והוא ענה והתייחס לכל השאלות ובשלב כלשהו ציטט את הרב שטיינמן שאמר: "נער הייתי גם זקנתי, ראיתי הרבה בחיי, אני יכול להעיד, ראיתי מקרים רבים, מי שמוותר בשביל השלום לא מפסיד".

נשארתי עם המשפט הזה בסוף השיחה והמפגש ומיד כשהגעתי הביתה בתום הסיור, התחלתי לקרוא על הרב שטיינמן ועל הגישה שלו בכל מה שקשור לסכסוכים. הרב שטיינמן היה ממנהיגיו הבולטים של הציבור החרדי עד שנפטר בשנת 2017 והרשת מלאה בסיפורים אודותיו. חלק גדול מאותם סיפורים עוסק בגישתו לסכסוכים – בכולם, כאשר פונה אליו אדם לייעוץ בנוגע לסכסוך כלשהו, הוא ממליץ לו לוותר מתוך אותה גישה שוויתור למען השלום לעולם לא יגרום להפסד. בכל הסיפורים אותו אדם שמוותר, לאחר שהתנגד תחילה ולא הבין את המלצתו של הרב ובסופו של דבר משתכנע, בסוף המעשה אותו אדם מרוויח מכך. למשל בסיפור אחד אדם ויתר על דירה בקומה תחתונה לטובת אדם נכה, ובדיעבד התברר שבדירה שקיבל כתחליף יש חדר נוסף שלא היה גלוי.

בתור חילונית הסיפורים שמערבים אמונה וניסים תמיד מעוררים בי תחושות מעורבות. מצד אחד ציניות והתנגדות ומהצד השני רצון לבחון את זה בעולם שלי. כלומר, לנסות לשים רגע בצד את הציניות ולנסות להבין מה אני יכולה ללמוד מזה, איך אני מרגישה עם זה. אני לא יודעת מה אני חושבת ומרגישה בנוגע לניסים, אבל מה שבטוח שאני תמיד שמחה כשקורה לי משהו שיכול להיות מוגדר כנס. אני חושבת שלוותר למען השלום – שלום עם עצמי או עם מישהו אחר – כאשר זה נעשה מתוך בחירה, זה מעיד על כוח וזה לרוב המעשה הנכון. והרבה פעמים עצם ההגעה לאותו שלום זהו הרווח מהוויתור. זהו הנס האמיתי. והחדר הנוסף (כמטאפורה) שארוויח במקרה כתוצאה מהוויתור הוא רק בונוס, אבל לא העיקר.

והמחשבות על ויתורים וניצחון אל מול הפסד וסכסוכים התחברו אצלי כמובן גם לימים האלו, הימים שלפני הבחירות. אני מנסה להזכיר לעצמי שאנחנו כבר שנתיים בתקופת בחירות – והתקופה הזו מעצימה את כל מה שרע במדינה, את הקיטוב והשחיתות, והאלימות והתוקפנות. ואני מנסה להזכיר לעצמי שכשאנחנו לא לפני בחירות, אז יש גם הרבה דברים יפים וטובים סביבנו. ובמסגרת עבודה שאני צריכה להכין התחלתי לעקוב אחרי "לובי 99". מדובר בלובי ציבורי שמגדיר עצמו כמקף שמחבר בין ההמון לשלטון (בניגוד ללוביסטים שמייצגים חברות ושמחברים בין ההון לשלטון..). הלובי מקדם את האינטרסים של הציבור הרחב בנושאים חברתיים כלכליים, בעיקר ע"י לוביסטים ציבוריים שנמצאים בכנסת ומקדמים חקיקה והחלטות בנושאים של הפרדת הון-שלטון, שיפור תחבורה ציבורית, חיזוק כוחו של הציבור מול חברות הפנסיה והביטוח, הגברת השקיפות ועוד ועוד. התרשמתי מאד מהעבודה של הלובי והצטרפתי לרשימת החברים-תומכים. הלובי כולו ממומן ע"י הציבור (בסכומים קבועים של בין שקל ל-250 ₪ לחודש – כל אחד בוחר כמה הוא יכול ורוצה להשקיע) ומי שחבר בלובי יכול להשפיע על הנושאים שהלובי יקדם בכנסת. וכשקראתי ונחשפתי למסרים של לובי 99 ולעבודה שהם עושים, נמלאתי תקווה.

ובין השאר שמעתי ראיון עם מנכ"לית הלובי כיום, עו"ד לינור דויטש, והיא סיפרה על אחד המאבקים הגדולים שהעסיק אותם (כנגד העסקה של מכירת מניות ידיעות אחרונות שמוחזקות ע"י בנק הפועלים לנוני מוזס במחיר נמוך בהרבה משוויין..). והיא מספרת על הדיון בבית המשפט שבו הציגה את עמדת הציבור. היא מתארת שלמרות שהעסקה אושרה חייבים לזכור לראות גם את הניצחונות הקטנים שבדרך. אם מתמקדים בניצחון הגדול אז מפסידים את הדרך. הרבה פעמים רק בדיעבד מבינים את הניצחונות הקטנים – את ההשפעה שלהם או האפקט שהיה להם על מישהו בדרך. והוויתור הקטן או הגדול לפעמים (או ההפסד) הוא רק צעד בדרך לניצחון, לשלום, אולי אפילו לנס.

שיהיה לכולנו סוף שבוע טוב ובחירות טובות

ע"פ אמרתו הידועה של הרב שטיינמן ז"ל – כל ויתור של אדם, אינו מפסיד מכך, הוא רק מרוויח. ויתור משמעותו שהכוח אצלי ואני מוותר על השימוש בו.

אני יודע איפה אני עומד - 12.3.2021