9.10.2020

הדם סמיך ממים*

לפני כמה זמן פנה אליי גבר והתעניין על הליך גישור לגירושין. הוא היה מאד קפדן בנושא הכספי וכל הזמן ניסה לבדוק כמה מפגשים צריך כדי להגיע להסכם ואיך אפשר להפחית את העלויות. (בהזדמנות אחרת אולי אכתוב קצת על העובדה המעניינת שאתה נמצא לקראת אחד ההליכים הקשים בחייך ואחד ההסכמים המשמעותיים עבורך – ובמקום להתמקד ולחפש את האדם המתאים לסייע לך ולכם בתהליך, הבחירה נעשית בהתאם לעלות הכספית). בשלב כלשהו בשיחת הטלפון הוא ביקש שאשלח לו הסכם מוכן והם יעברו על הסעיפים, ואמר: "בטח יש איזו דוגמא של הסכם שמתאימה פחות או יותר לכולם?"..

הסברתי לו שהשאלה שלו בחלקה נכונה. בסופו של דבר הסכם הגירושין מכיל ברוב המקרים את אותם נושאים מרכזיים – רכוש, מזונות, חלוקת ימי שהות – וכל הסעיפים והנושאים שמפרטים אותם: חינוך, רפואה, נסיעות לחו"ל, חוגים וכו' וכו'. ונכון, הסכם שיושג בהליך גישור יהיה דומה מבחינת הנושאים להסכם שיושג בהליך משפטי בבית המשפט. העניין הוא, אמרתי לו, שבתהליך הגישור, מעצם טבעו והדרך בה הוא מתקיים, עולות לפעמים נקודות שלא היו עולות במסגרת אחרת. ובעיקר, ההתייחסות לאותן נקודות, הן בתהליך עצמו והן בהסכם בסופו של דבר, מייצרת משהו הרבה יותר עמוק ומשמעותי.


ואני חושבת שאחד הנושאים שבעיניי הרבה פעמים יש לו חשיבות עצומה בהליך הגישור, גם אם בסוף לא תמיד הוא בא לידי ביטוי בהסכם עצמו, הוא הקשר עם המשפחה הרחבה. כשאנחנו מדברים על "דם סמיך ממים" אנחנו לעיתים משתמשים בביטוי/קלישאה הזו כדי להצדיק לעצמנו למה למשל, במקרה מסוים, לא אתערב ולא אביע עמדתי כי אני יודעת שזה יפגע בקרוב משפחה שלי. למרות שזה נושא שלרוב אני מאד דעתנית בו, במקרה הזה לא.

ו"דם סמיך ממים" זו גם תחושה. זה מעיד על תחושת קירבה, "קירבת-דם" ממש, שיש לנו עם בני המשפחה שלנו (לרוב).

באחד הגישורים התקדמנו מאד לקראת ההסכם הסופי. סוכם בין שני בני הזוג שבנוסף לחלוקת הימים באמצע השבוע, הילדים ישהו לסירוגין בכל סוף שבוע אצל אחד ההורים. חלוקה די מקובלת וסטנדרטית. אבל אז אמר הבעל שלא מספיק בעיניו רק לרשום את זה. הוא רוצה שזה באמת יהיה מוסכם ושהיא, האישה, תאפשר את זה. שאלתי אותו למה הכוונה והוא אמר שבסופי השבוע שהילדים באחריותו (כבר במהלך הגישור הם הפרידו בתים והחלו ליישם את חלוקת הימים בפועל) הוא מרגיש שהיא משדרת לבן הצעיר שלהם שהוא אינו חייב לנסוע לסבים – ההורים של הבעל. הוא סיפר שזו מעין מסורת משפחתית ושתמיד נפגשים בשבת אחה"צ אצל ההורים שלו והוא רוצה להמשיך עם הביקורים האלו פעם בשבועיים, עם הילדים. זה חשוב לו וכמובן חשוב להורים שלו – הזדמנות לראות את הנכדים.

וכששאלתי אותה לגבי זה היא ענתה, בכנות, שכבר הרבה זמן היא לא אוהבת את המפגשים המשפחתיים אצל המשפחה שלו. משהו שם מפריע לה וקשה לה שהילדים, ובעיקר הצעיר, יהיו שם כשהיא לא נמצאת. וכן, היא כנראה משדרת שלא כדאי לנסוע לסבים, אפילו לא לגמרי במודע.

העלאת הנושא והתשובה הישירה שלה, אפשרו בשאר המפגש בחדר הגישור לקיים שיחה כנה ומרגשת. לא קלה אבל כל כך חשובה. על הצורך בקשר עם הסבים (צורך ששניהם הכירו בו), על החשיבות בשמירת הקשר עם המשפחה הרחבה וגם, בכנות ובאומץ, שיחה על הקשיים האמיתיים שיש להורים שלו ואיך הם באים לידי ביטוי במפגשים המשפחתיים. וחשבנו ביחד על דרכים לאפשר את המפגשים האלו בצורה מוגנת ונכונה.

אז נכון, בהסכם בסופו של דבר היה כתוב שכל שבוע שני הילדים אצלו אבל מאחורי המשפט הדי סטנדרטי הזה, הסתתרה הבנה עמוקה של שניהם שדם סמיך ממים, וכל עוד אפשר לא נוותר על החיבור המשפחתי.

אני יודעת שבימים טרופים אלו המשפט הזה והסיפור מקבלים עוד משמעות ורלוונטיות. וצריך לחשוב ולמצוא דרכים יצירתיות כדי לשמר את הקשר עם קרובי המשפחה שיש קושי להיפגש איתם פנים אל פנים.

סוף שבוע משפחתי ונעים


* ביטוי שמשמעותו שקשרי משפחה וקשרי דם חזקים יותר מקשרים אחרים. לפעמים משמש כהצדקה, כביכול, להגנה על קרובים לנו ללא קשר למה שעוללו..

לקוות לטוב להתכונן לגרוע - 2.10.2020

הכתובת הייתה על הקיר - 25.9.2020

אתה יכול להוביל את הסוס לשוקת, אבל אינך יכול להכריח אותו לשתות - 18.9.2020

ומי חלם שהעולם מלא בעוד מיליון זוגות - כמו שנינו - 11.9.2020

חמש דרכים לחזור לעבודה אחרי שנה - 5.9.2020