חוק יחסי ממון בין בני זוג נועד להסדיר את נושא חלוקת הרכוש של זוג נשוי במקרה של גירושין או פטירה של אחד מהם. בני זוג יכולים לבחור לערוך הסכם ממון ביניהם וכך כללי ההסכם יגברו על הוראות החוק ואופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג תיקבע בהתאם להסכם. ניתן לערוך את ההסכם לפני הנישואים או במהלכם. בני זוג שאינם נשואים אך חיים יחד ומעוניינים לערוך הסכם המסדיר את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם, יערכו הסכם לחיים משותפים בין ידועים בציבור. ההחלטה אם לערוך הסכם ממון הינה אישית, אך הנחיצות עולה בעיקר כאשר מדובר על נישואים שניים (או זוגיות שנייה) כאשר יש ילדים מהנישואים הראשונים. 

חוק יחסי ממון קובע כי בעת התרת הנישואין אם עם פקיעתם עקב מותו של אחד מבני הזוג, זכאי כל בן זוג, במידה ולא ערכו הסכם ממון, למחצית משווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו לכל אחד לפני החתונה, או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואים. כלומר, אם הורשתם לבנכם במתנה דירה בזמן שהיה נשוי, לכאורה, במידה ויתגרש מאשתו היא לא תהיה זכאית למחצית משווי הדירה. אך אמירה זו אינה חד משמעית והינה תלויה בהתנהגות בני הזוג (בנכם ואשתו) במהלך חייהם כזוג והתייחסותם לדירה שהתקבלה במתנה. 

הליך הגישור מתנהל על פי רוב במשרדו/ה של המגשר/ת. מרבית המפגשים מתנהלים בהשתתפות שני הצדדים באווירה מכבדת ומאפשרת. לעתים, על פי החלטת המגשר/ת או על פי בקשת אחד הצדדים, מתקיימות גם פגישות נפרדות - של המגשר/ת עם אחד הצדדים. המגשר/ת מסייעים לצדדים להגיע להסכמות הקשורות בסכסוך (ולעתים אף בנושאים נוספים שעולים במהלך הגישור. 

הליך הגישור מאפשר לצדדים לשלוט בהסכמות אליהן יגיעו (להבדיל מגורם מכריע, כגון שופט, שיקבע לצדדים מה ההכרעה), מתנהל באווירה מכילה ונעימה (להבדיל מהסיטואציה שיכולה להיות בבית המשפט), מאפשר לצדדים לדבר בחופשיות על נושאים רבים ולהעלותך את הצרכים של כל אחד מהצדדים, לרוב, הצדדים מקבלים במהלך הגישור כלים רבים להתנהלות נכונה גם בהמשך, על מנת להימנע מסכסוכים ולהמשיך לעבוד/לחיות בדרך של שיתופי פעולה. בנוסף, הליך הגישור לרוב זול משמעותית מהליך בבית המשפט. 

ההסכם בסופו של הגישור יהיה בהכרח מוסכם על שני הצדדים (והוא כאמור גם הושג על ידי הצדדים). ייתכן כי במסגרת ההסכם יבחר צד כלשהו לוותר על דרישה מסוימת שהייתה לו בתחילת הסכסוך, אך הוא יעשה זאת מתוך הסכמה והבנה מלאה יותר של הצרכים והסכסוך (וכנראה גם מתוך ראייה של כלל ההסכם). לאורך כל הגישור יכול כל צד לבחור להפסיק את הגישור אם יחשוב שבבית המשפט הוא יכול להשיג תוצאה טובה יותר. חשוב לזכור כי בגישור יש לצדדים שליטה על התוצאה בעוד שבבית המשפט לא. ייתכן וההסכם שיושג בהליך משפטי יהיה דומה להסכם שיושג בהליך הגישור, אך אין ספק שהדרך תהיה שונה מאד. 

במסגרת הליך הגישור ניתן להגיע להסכמי ביניים בכל הנוגע ליציאה מהבית, או להתנהלות עם הילדים, לחלוקת כספים וכדומה. הגעה להסכמות ביניים מייצרת בטחון ושקט במהלך ההליך, והצדדים יכולים לבחור האם להסכמות הביניים יש משמעות בהסכמה הסופית או לא, וכן האם לאשר הסכמה שכזו בבית המשפט.

ייפוי הכוח המתמשך מבוסס על בחירתו ורצונו של הממנה (להבדיל ממינוי אפוטרופוס). מדובר על מודל של יחסי אמון משפחתיים או אחרים – ולכן אין פיקוח הדוק על מיופה הכוח והמדינה נמנעת מלהתערב במרבית פעולותיו והחלטותיו. לשם הזהירות נקבעו בחוק מספר איזונים ובלמים כגון: חתימה בפני עו"ד שעבר הכשרה, חובת הפקדה במשרדי האפוטרופוס הכללי, קביעת "מיודעים" שיקבלו מידע או דיווח על החלטות שקיבל מיופה הכוח, מנגנון בירור תלונות אצל האפוטרופוס הכללי ועוד.