והזמן עבר – ובזכות ההכנסה שלה שגדלה הם הצליחו לבנות בית, ואפילו להסדיר את אחד החדרים כקליניקה עבורו. חגגו לגדולה בת מצווה מיוחדת ולאמצעי הגשימו חלום והוא נסע איתו לשבועיים לספארי באפריקה כולל התנדבות בבית חולים לחיות. ויחד עם החיים השגרתיים לכאורה, הריבים הלכו ותפחו עד שכבר לא יכלו יותר והחליטו להתגרש.

כשהם התחילו את הגישור פערי ההכנסה ביניהם היו גדולים מאד – היא השתכרה כמעט פי שלוש ממנו. בתוך חדר הגישור הייתה תחושה לא נוחה ומערכת היחסים השתקפה במלואה בתוך הפגישות. היא נחרצת, אפילו קצת תוקפנית, המספרים ברורים לה: אין סיבה שהיא תשתתף בהוצאות שלו על הילדים כי אם אין לו איך לשלם שיגדיל את ההכנסה – היא כבר אומרת לו את זה המון שנים. והוא מצידו מתכווץ בכל פעם קצת יותר, נשאר רגוע ושקט, מוכן לשקול ויתורים אבל גם מאד חרד לאיך יסתדר. ולמרות הפערים ולמרות התחושות הקשות והביטויים שנאמרו בחדר, הצלחנו לאט לאט לצמצם את הפער. היא הבינה שהציפייה לחצי-חצי לא תואמת את הגישה של הפסיקה (שמתייחסת לפערי ההשתכרות של הצדדים בכל הקשור להוצאות הילדים) והבינה שצריך להתחלק גם בנכסים שנצברו (למרות שלתחושתה נצברו בעיקר בשל ההכנסה שלה..). וגם הוא הסכים פה ושם לוותר. ובשלב מסוים נשאר פער של כמה עשרות אלפי שקלים שלא הצליח להיסגר וסיימנו את הפגישה עם ה"משימה" לחשוב על פתרונות יצירתיים.

ואחרי חודש הוא תיאם איתי פגישה. ובשיחה תיאר את התהליך שעבר עם עצמו בחודש מאז הפגישה. מחיפוש בגוגל ושיחות עם חברים הבין שלאורך המפגשים הוא ויתר על דברים שלדעתו הוא זכאי להם ובעיקר הבין שהוא עשה זאת כי לא היה בטוח בעצמו. והוא שיתף שהוא לא מוכן יותר להרגיש ממנה שהוא לא שווה. הוא רוצה שהיא תבין שהוא שווה, אפילו שהם מתגרשים, ולכן הוא לא מתכוון לוותר אפילו על שקל גם אם יצטרכו להגיע לבית משפט בשביל זה. (והם הגיעו לבית משפט אבל זה סיפור לפוסט נפרד לגמרי וקשה..).

ואותי זה לקח למחשבות על הצורך שלנו באישור חיצוני. אישור על כמה שאנחנו טובים, או חשובים, או יצירתיים, חריפים, מרגשים... עד כמה אנחנו "שווים". והתחלתי לשים לב שבמקומות שבהם אני יודעת להגיד לעצמי את אותם הדברים שהייתי רוצה שאחרים יראו בי או יגידו לי – במקומות האלו כבר יש בי פחות צורך שאחרים יראו את זה. וככל ששמתי לב לזה יותר, הרגשתי שאני גם עושה את זה יותר – מתלהבת מהיצירתיות שבי אחרי שעיצבתי איזו תמונה במצגת, מתרגשת מחיוך שראיתי אצל נערה בסדנה שהעברתי או מתגאה מתובנה שעלתה לי בעקבות מאמר שקראתי. והאמת, היום יותר מתמיד, הכי חשוב לי מה אני חושבת על עצמי.

שיהיה לכולנו, עם עצמנו, סוף שבוע טוב

ביטוי שנאמר לא מעט בשיחות אשר מציין את בטחון הדובר בעמדתו ובמצבו. יש האומרים שדווקא מי שמצהיר על בטחונו יש לו חוסר בטחון.