תיארה את ההתרגשות, הראתה קטע מצולם מאותו היום, ניהלה איתם דיון על השחרור והשבי, והתקשורת באותו מעמד ועוד ועוד. ואחכ הקריאה כמה שורות משיר על חרות ודיברה איתם על מה זו חרות.. ואני, מהצד, הקשבתי. הקשבתי למאמצים הגדולים והכנים שלה לקיים דיון ולחוסר שיתוף הפעולה שלהם. לתשובות הקצרות. והיא לא וויתרה ועשתה את זה ברגישות מדהימה. והתייחסה גם לתשובות הקצרות וגם למי שלא התבטא.

ובערב שלחתי לה הודעה בווטסאפ וכתבתי לה שהקשבתי לשיעור והוא היה מאד משמעותי בעיניי. ושראיתי את הקושי להעביר כך שיעור ואני מאד מעריכה את הדרך שלה ואת העובדה שלא ויתרה על ערכים ומתן משמעות. ואיחלתי הרבה כוחות להמשך. והיא ענתה לי וכתבה שזה מאד שימח אותה וחיזק.

ואני שמחתי שכתבתי.

למחרת ישבתי בבוקר מוקדם במרפסת וכתבתי לעצמי כל מיני מחשבות והתלבטויות. והכתיבה הפעם לקחה אותי פנימה, להתלבטות שיש לי עם עצמי בקשר לעשייה שלי ואולי אפילו מילה גדולה כמו "היעוד שלי"... וישבתי על המרפסת עם תחושה לא ברורה ועם סימני שאלה... וכשסיימתי לכתוב נכנסתי לאיזה בלוג באינטרנט שבו עיתונאית מביאה בכל פעם יום בחייו של מישהו. אותו אדם מתאר יום בחייו – מהבוקר עד הלילה. ובחרתי באופן מיקרי תיאור של בחורה בת 33. והיא מספרת על מהלך היום (יוגה בבוקר, בהמשך נסיעה לדירה של חברה..) והיא מתארת בערב את המחשבות שלה ואיך היא נתקלת בספר ("מתה להיות אני") בדירה של החברה והיא מצלמת קטע מהספר ("...הבנתי שאינני צריכה לצאת החוצה ולחפש מהו הדבר שאני אמורה לעשות – הוא יתגלה לעיניי. ... בכדי להגיע למצב המאפשר הזה, היה עליי לעשות דבר אחד בלבד – להיות אני!"). והמחשבות שלה ביחד עם הציטוט מהספר והתובנות שלה מילאו אותי בהתרגשות גדולה. הדברים התחילו להתחבר לי והתחושה נהייתה יותר בהירה.

והתיישבתי וכתבתי מייל לעיתונאית. סיפרתי כמה זה היה עבורי מעורר השראה ומרגש ונכון לי בדיוק ושאשמח אם תעביר את הדברים לבחורה שסיפרה על היום שלה. כי היא עשתה לי את היום.

ובערב של אותו היום התקשרה אליי חברת קיבוץ מבוגרת וביקשה עזרה עם מסמך word שהסתבכה איתו. איכשהו במהלך השנים צברתי ניסיון בהכנת מצגות ובכל הפונקציות בהכנת מסמכים, והיא הייתה מתקשרת אליי בכל פעם שהסתבכה. הפעם זו היה קצת מורכב אז עם הרבה סבלנות, דרך הטלפון, הצלחתי אחרי כמה דקות להסביר לה מה לעשות והיא הייתה כולה נרגשת: "אוי, נהדר. עשית לי את היום!.. אפילו הוא (המומחה מספר 1 בקיבוץ לענייני מחשבים) לא ידע לפתור לי את הבעיה". עניתי לה: "עכשיו את עשית לי את היום".

סוף שבוע נעים,