התובע היה אדם שחיפש לקנות רכב יד שניה. חיפש במודעות והגיע למוכר, הנתבע, שהציע את הרכב שלו למכירה. הם נפגשו בשישי בבוקר בביתו של המוכר. הקונה עשה סיבוב ניסיון, התרשם מהרכב וממצבו והחליט שהרכב יכול להתאים לו. ישבו לסכם את הפרטים במשא ומתן, במסגרתם אמר המוכר שהרכב הוא יד שניה ועבר טסט לאחרונה, התמקחו קצת על המחיר ובסופו של דבר הסכימו על 20,000 ₪. הקונה שאל – אני יכול לקחת אותו כבר עכשיו? הבאתי איתי כסף. המוכר הסכים, הכסף שולם והקונה נסע לביתו ברכב שקנה לעצמו. ביום ראשון ניגש עם הרכב למוסך ועשה בדיקה וגילה לתדהמתו שמדובר ברכב יד שביעית או שמינית.. חזר מיד למוכר וביקש להחזיר את הרכב. המוכר הסכים אבל טען שנאלץ לשכור לעצמו רכב לסוף השבוע ולכן הוא יחזיר לקונה רק 16,000 ₪ כי ההפרש מבטא את עלות השכרת הרכב לסוף השבוע. לאחר דין ודברים קשה הקונה החזיר את הרכב, קיבל את הכסף ותבע את המוכר על ההפרש – 4,000 ₪.

בגישור בבית המשפט כל אחד היה נצור בעמדתו. המוכר לא הסכים לשלם את ההפרש בטענה שהוא הוציא את הכסף הזה והקונה לא הסכים לוותר והרגיש מרומה.

בתהליך הגישור אנחנו לפעמים מקיימים פגישות נפרדות – אני כמגשרת יושבת רק עם צד אחד ואח"כ עם הצד השני. הפגישה מאפשרת להעלות דברים שאולי קשה להעלות מול הצד השני והיא גם מאפשרת לי, כמגשרת, להראות לכל צד נקודות או היבטים שחשוב לי בשלב הראשון לבדוק איתו בנפרד.

בפגישה הנפרדת עם הקונה, אפשרתי לו לבטא את התחושות הקשות. הוא הרגיש מרומה וכעס ובעיקר היה מתוסכל מכך שהיה ברור לו שהמוכר לא שכר רכב לסוף שבוע ובטח לא במחיר הזה והרגיש מנוצל מאד. ואחרי שביטא את הרגשות שאלתי אותו: "תגיד, אתה הרי מחפש עכשיו רכב אחר לקניה, איך אתה מתכוון לעשות את זה הפעם?". אז הוא ענה לי: "אה.. הפעם זה כבר ברור לי שיהיה אחרת לגמרי, אני לא הולך לשלם כלום לפני בדיקה וכבר תיאמתי עם מוסכניק שאני סומך עליו. אחרי השיעור הזה שקיבלתי אני כבר יודע מה לעשות". ושאלתי אותו: "וכמה אתה מעריך שווה השיעור הזה?". וראיתי איך ברגע הוא מבין את האחריות שלו בסיפור ובעיקר מבין איזה שיעור חשוב הוא הרוויח.. והוא חשב קצת וענה שהוא מעריך את השיעור ב-2,000 ₪.. וכך סוכם הגישור – המוכר הסכים לשלם עוד 2,000 ₪ ושניהם חתמו על ההסכם ונמחקה התביעה.

וגם עבורי זה היה שיעור. הרבה פעמים מאז מצאתי את עצמי במקומות שבהם הרגשתי שאני משלמת מחיר על החלטה מסוימת, או בסיטואציות בהן הרגשתי את הקשיים בדרך למטרה, שאלתי את עצמי מה השיעור שאני מרוויחה.

ואם אני אחזור לרגע לקלישאה בכותרת – זה קצת כמו להכין חביתה עם הבן שלי ולתת לו לשבור את הביצים. זה מלכלך, ונשארות קליפות אבל איזו חוויה זו ואיזו למידה זו בשבילו. והחיוך שלו בסוף שווה את הכל.

שיהיה לכולנו סוף שבוע חם ונעים

* בשביל לקבל תוצאה צריך גם להקריב דברים ואם נרצה משהו אחד, נצטרך לוותר על משהו אחר.